רוב מי שמחזיק אג”ח לא באמת יודע מה הוא מחזיק. קנו קרן “סולידית”, ראו שהיא ירדה, ולא הבינו איך נכס שמבטיח להחזיר את הכסף בסוף מפסיד עשרות אחוזים בדרך. התשובה היא מנגנון אחד: המחיר של אג”ח נע הפוך לתשואה, ועוצמת התנועה נקבעת על ידי מספר שנקרא מח”מ. כאן נפרק אותו עם חישובים מלאים, ואז נעבור לשני המקומות שבהם הוא מייצר כרגע את הדרמה הגדולה: ארה”ב, שבה הריבית הארוכה חצתה את 5%, ויפן, שעברה בשבע שנים מתשואה שלילית לכמעט 3%.
אג”ח במספרים: איפה עומדות התשואות עכשיו
לפני ההסברים, התמונה. כל השורות הן תשואות לפדיון של אג”ח ממשלתי, מהמקורות הרשמיים של האוצר האמריקאי ומשרד האוצר היפני, נכון ל-1 עד 2 בספטמבר 2026.
| נתון | היום | לפני שנה |
|---|---|---|
| ארה”ב, 10 שנים | 4.792% | 4.277% |
| ארה”ב, 30 שנה | 5.266% | 4.971% |
| ארה”ב, 5 שנים | 4.546% | 3.74% |
| ארה”ב, אג”ח ל-3 חודשים | 3.92% | 4.20% |
| יפן, 10 שנים | 2.987% | 1.662% |
| יפן, 30 שנה | 4.131% | 3.067% |
| ריבית בנק ישראל | 3.25% | 4.5% |
| ריבית בנק יפן | כ-1.0% | כ-0.5% |
| שער USD/JPY | 158.92 | 148.55 |
שתי שורות הן הסיפור: הריבית הארוכה בארה”ב עברה את 5%, והתשואה ל-30 שנה ביפן עלתה יותר מנקודת אחוז בשנה. שניהם משפיעים על תיקים בכל העולם, כולל ישראליים.
בישראל, ההחלטה של בנק ישראל מ-1 בספטמבר 2026 הורידה את הריבית ל-3.25%, בתחולה מ-3 בספטמבר. ההחלטה הבאה נקבעה ל-21 באוקטובר 2026.
מה זה אג”ח, ומה קורה בשני צידי העסקה
אג”ח היא הלוואה שנסחרת בבורסה. מדינה או חברה שצריכה כסף מנפיקה תעודה שאומרת: קיבלתי ממך 1,000 שקל, אשלם ריבית קבועה כל שנה, ואחזיר את הקרן בתאריך מוגדר. התעודה סחירה, ולכן יש לה מחיר שמשתנה כל יום.
מצד המנפיק זו דרך לגייס בלי לדלל בעלות. חברה שמנפיקה מניות מוכרת חלק מעצמה, וחברה שמנפיקה אג”ח לוקחת הלוואה עם תאריך החזר. מדינה לא יכולה למכור בעלות, ולכן זו כמעט הדרך היחידה לממן גירעון.
מצד הקונה יש שלושה רכיבים: הקופון לאורך התקופה, החזר הקרן בסוף, והמחיר שאפשר לקבל אם מוכרים באמצע. השלישי הוא זה שמפתיע, כי הוא לא מובטח בכלום.
שני סיכונים יושבים כאן. שהמנפיק לא יחזיר, וזה סיכון אשראי. ושהריבית בשוק תשתנה והמחיר ירד, וזה סיכון ריבית. השני הוא שפגע ברוב המחזיקים בשנים האחרונות, ולא הראשון.
הקשר ההפוך בין מחיר אג”ח לתשואה
הנייר משלם סכום קבוע. אם המחיר יורד, אותו סכום מהווה אחוז גבוה יותר מההשקעה, ולכן התשואה עולה. אם המחיר עולה, התשואה יורדת. שני צדדים של אותו מטבע, לא שני אירועים.
דוגמה מלאה: עשר שנים בקופון 4%
ניקח אג”ח ממשלתי בערך נקוב של 1,000 שקל, קופון שנתי של 4% (כלומר 40 שקל בשנה), עשר שנים לפדיון. הוא נקנה ב-1,000 שקל, ולכן התשואה לפדיון שלו היא בדיוק 4%.
עכשיו התשואות בשוק עולות ל-5%. אף אחד לא ישלם 1,000 שקל על נייר שמשלם 40 בשנה כשאפשר לקנות חדש שמשלם 50. המחיר חייב לרדת עד שהתשואה תגיע ל-5%. מהוונים את כל התזרים ב-5% ומקבלים 922.78 שקל.
| תרחיש | תשואה לפדיון בשוק | מחיר האג”ח | שינוי במחיר |
|---|---|---|---|
| נקודת הפתיחה | 4% | 1,000.00 ש”ח | 0% |
| התשואות עולות באחוז | 5% | 922.78 ש”ח | -7.72% |
| התשואות יורדות באחוז | 3% | 1,085.30 ש”ח | +8.53% |
שתי נקודות. ההפסד אמיתי רק אם מוכרים: מי שמחזיק עד הפדיון יקבל 1,000 שקל ואת כל הקופונים. וההפסד לא סימטרי לרווח: עלייה של אחוז בתשואה עלתה 7.72%, ירידה של אחוז הכניסה 8.53%. הפער נקרא קמירות, והוא עובד לטובת המחזיק.
למה מחזיק דרך קרן לא נהנה מההגנה הזו
קרן לא מחזיקה עד הפדיון. היא מגלגלת ניירות כדי לשמור על טווח קבוע, ולכן “אחזיק עד הפדיון” לא קיים שם. מי שקנה קרן סל על אג”ח ארוכות קנה חשיפה לריבית, לא הבטחה להחזר קרן. זו הסיבה המרכזית להפסדים הגדולים באפיק בשנים האחרונות.
תשואה לפדיון מול שיעור הקופון
שיעור הקופון נקבע ביום ההנפקה ולא זז לעולם. התשואה לפדיון היא מה שתקבלו אם תקנו במחיר של היום ותחזיקו עד הסוף, והיא זזה כל יום עם המחיר.
נחזור לדוגמה. הנייר נסחר ב-922.78 שקל ומשלם 40 בשנה. התשואה השוטפת, הקופון חלקי המחיר, היא 4.33%. אבל בפדיון תקבלו 1,000 שקל ולא 922.78, כלומר עוד 77.22 שקל רווח הון. שני הרכיבים יחד על פני עשר שנים נותנים תשואה לפדיון של 5%.
- שיעור הקופון: 4%. כמה משולם ביחס לערך הנקוב.
- תשואה שוטפת: 4.33%. הקופון ביחס למחיר בשוק.
- תשואה לפדיון: 5%. התשואה השנתית האפקטיבית אם מחזיקים עד הסוף.
כשכותרת מדווחת שהתשואה ל-10 שנים עלתה, הכוונה תמיד לתשואה לפדיון, ומשמעותה ירידה במחיר. זו לא בשורה טובה למי שכבר מחזיק.
מח”מ: המספר שקובע כמה כואבת ירידה באג”ח
מח”מ, משך חיים ממוצע, הוא ממוצע משוקלל של הזמן עד קבלת כל תזרים. נמדד בשנים, אבל השימוש המעשי בו הוא מדידת רגישות למחיר.
כלל האצבע: שינוי של אחוז אחד בתשואה משנה את המחיר בערך במח”מ אחוזים, בכיוון ההפוך. מח”מ 8 פירושו ירידה של כ-8% במחיר על כל עלייה של אחוז בתשואה.
אותו זעזוע, שני מח”מים
נשווה שני ניירות בקופון 4%, שניהם נקנו בערכם הנקוב, ונשלח על שניהם את אותה עלייה של אחוז בתשואה.
| פרמטר | לשלוש שנים | לעשר שנים |
|---|---|---|
| שיעור קופון | 4% | 4% |
| מח”מ מתוקן | 2.78 | 8.11 |
| תחזית כלל האצבע | -2.78% | -8.11% |
| הירידה בפועל | -2.72% | -7.72% |
| המחיר אחרי הזעזוע | 972.77 ש”ח | 922.78 ש”ח |
אותו אירוע בדיוק, פי שלושה הפסד. זה כל ההבדל בין טווח קצר לארוך, ולכן המח”מ הוא הנתון הראשון שצריך לבדוק בכל קרן אג”ח, לפני התשואה ולפני דמי הניהול.
שימו לב גם לפער בין התחזית לתוצאה: כלל האצבע חוזה 8.11% ובפועל היא הייתה 7.72%. זה קירוב טוב, לא נוסחה, וככל שהזעזוע גדול יותר הפער גדל.
אג”ח ממשלתי מול אג”ח קונצרני, ומה דירוג אשראי קונה לכם
אג”ח ממשלתי הוא חוב של מדינה שמנפיקה במטבע שלה. הסיכון שלא יחזירו נמוך במיוחד, כי למדינה יש כוח מיסוי, ולכן הוא הבסיס שממנו מתומחר כל השאר.
אג”ח קונצרני הוא חוב של חברה. חברה יכולה לפשוט רגל ולכן היא נדרשת לשלם יותר. ההפרש מול התשואה הממשלתית באותו טווח נקרא מרווח, וזה המחיר שהשוק דורש על סיכון האשראי.
דירוג אשראי הוא חוות דעת על ההסתברות שהחוב לא ייפרע. הוא נע מ-AAA למטה, וכל ירידה מתורגמת לתשואה גבוהה יותר. חשוב מה הדירוג לא עושה: הוא לא ערובה, לא מגן מפני עליית ריבית, והוא משתנה. חברה יכולה להיות מורדת דירוג, והמחיר יורד עוד לפני ההודעה.
יש כאן נקודה שנוטים לפספס בבניית תיק. בירידות חדות המרווחים נפתחים בדיוק כשהמניות יורדות. אג”ח קונצרני בדירוג נמוך מתנהג בחלק מהזמן כמו מניה, וזה הורס את הנחת הקורלציה הנמוכה בין נכסים שעליה נבנה התיק מלכתחילה.
שקלי מול צמוד מדד, ואיפה נכנס המק”מ
בישראל יש שני סוגים מרכזיים של אג”ח ממשלתי. שקלי לא צמוד, שמשלם ריבית קבועה בשקלים, וצמוד מדד, שבו הקרן והקופון מוצמדים למדד המחירים לצרכן.
ההבדל המעשי הוא מי סופג את סיכון האינפלציה. בשקלי, אתם: אם האינפלציה תפתיע כלפי מעלה, התשואה הריאלית תישחק. בצמוד, המדינה: מקבלים תשואה ריאלית ידועה מראש, פלוס האינפלציה בפועל.
הצמוד מתאים כשהחשש העיקרי הוא אינפלציה, או כשההתחייבות שאתם מכסים צמודה בעצמה. השקלי מתאים כשציפיות האינפלציה הגלומות במחירים נראות לכם גבוהות מדי. ההפרש בין השניים באותו טווח הוא בדיוק ציפיות האינפלציה של השוק, ואחד ממדדי המאקרו השימושיים ביותר שקיימים.
המק”מ, מלווה קצר מועד, יושב בקצה הקצר לגמרי: נייר ממשלתי שקלי לשנה או פחות, בלי קופון, שנקנה בהנחה ונפדה בערכו המלא. המח”מ שלו קרוב לאפס ולכן הוא כמעט לא מגיב לשינויי ריבית. מי שרוצה את הפרופיל הזה בלי לגלגל בעצמו יגיע בדרך כלל לקרן כספית, שמחזיקה בדיוק את סוג הנכסים האלה.
איך קונים אג”ח בישראל בפועל
קנייה ישירה. קונים סדרה ספציפית בבורסה, למשל שחר או גליל, ומחזיקים עד הפדיון. היתרון הוא ודאות: יודעים מראש כמה מקבלים ומתי, ותנודות המחיר בדרך לא משנות. החיסרון הוא שצריך סכום מספיק כדי לפזר בין סדרות, ולנהל את הגלגול לבד.
קרן נאמנות אקטיבית. מנהל בוחר את התיק ומשנה את המח”מ לפי שיקול דעתו. משלמים דמי ניהול גבוהים יותר ומקבלים תלות בהחלטות של אדם.
קרן סל או קרן מחקה על מדד. הדרך הזולה והנפוצה. בתל אביב זה נעשה דרך משפחת מדדי תל גוב, שמחלקת את האג”ח הממשלתי לפי סוג ההצמדה ולפי טווח לפדיון.
שתי דוגמאות מאתר הבורסה, ל-2 בספטמבר 2026. על מדד תל גוב-כללי (602) רשומות שש קרנות סל עוקבות, ביניהן קסם ETF תל גוב-כללי (נייר 01146646) ו-MTF סל תל גוב-כללי (נייר 01193069). על מדד תל גוב-שקלי 5+ (704), שמחזיק רק ניירות שקליים בטווח ארוך, רשומות שלוש קרנות סל בלבד.
ההבדל בין שני המדדים הוא ההבדל במח”מ. מדד כללי מכיל גם ניירות קצרים ולכן הוא רגוע יחסית, ומדד של 5 שנים ומעלה הוא חשיפה מלאה לריבית הארוכה. זה מה שקובע כמה תזוזה תראו בתיק.
ארה”ב: ריבית ארוכה מעל 5% ומה היא מתמחרת
נכון ל-1 בספטמבר 2026, עקום התשואות הרשמי של האוצר האמריקאי מראה 4.79% ל-10 שנים ו-5.27% ל-30 שנה. לפני שנה אותם מספרים היו 4.28% ו-4.97%. הקצה הקצר דווקא ירד: הטווח לשלושה חודשים נותן 3.92% מול 4.20% לפני שנה, ותשואת המק”מ האמריקאי ל-13 שבועות עומדת על 3.772%.
הכיוון ההפוך של שני הקצוות הוא הנקודה. הקצרה יורדת כי הבנק המרכזי מוריד ריבית, והארוכה עולה בכל זאת. השוק דורש פיצוי גדול יותר על החזקת אג”ח ארוכה, מסיבות שלא קשורות לשנה הקרובה. החלטת הריבית של הפד שולטת בקצה הקצר, ואת הקצה הארוך קובעים הקונים.
למה 5% על 30 שנה משנה דברים. הריבית הארוכה היא שיעור ההיוון שממנו נגזר כמעט כל מחיר במשק: משכנתאות, גיוסי חוב של חברות, כדאיות של פרויקטים, ושווי של מניות צמיחה שרוב הרווח שלהן צפוי רק בעוד שנים. כשהמספר הזה עולה, כולם שווים פחות באותו רגע בלי שקרה להם דבר עסקי.
לכן הקצה הארוך שייך גם למי שמחזיק רק מניות. אותה ריבית ארוכה היא גם מה שקובע אם כדאי לסלק משכנתא או להשקיע. מדיניות מוניטרית משפיעה לא רק דרך עלות הכסף לעסקים, אלא דרך המחיר שמשקיע מוכן לשלם על רווח עתידי. וזה נוגע ישירות להשוואה בין נדל”ן לשוק ההון, כי משכנתה מתומחרת מאותו עקום.
יפן: מתשואה שלילית לכמעט 3% בשבע שנים
זה הסיפור הגדול יותר, והוא כמעט לא מדובר בישראל. יפן הייתה עשור וחצי הדוגמה הקלאסית לריבית אפס. היום היא לא. הנתונים הרשמיים מקובץ עקום התשואות של משרד האוצר היפני, בכל פעם בתחילת ספטמבר:
| מועד | 10 שנים | 20 שנה | 30 שנה |
|---|---|---|---|
| ספטמבר 2019 | -0.206% | 0.204% | 0.361% |
| ספטמבר 2021 | 0.081% | 0.452% | 0.677% |
| ספטמבר 2024 | 0.894% | 1.709% | 2.092% |
| ספטמבר 2025 | 1.662% | 2.607% | 3.067% |
| ספטמבר 2026 | 2.987% | 3.859% | 4.131% |
קראו את השורה הראשונה ואת האחרונה ברצף. הטווח לעשר שנים עבר ממינוס 0.206% לפלוס 2.987%, וה-30 שנה עלה מ-0.361% ל-4.131%, פי אחת עשרה ויותר. הטווח ל-40 שנה עומד על 4.145%. אלה לא תנודות, זו החלפה של משטר.
מה זה עשה למי שהחזיק
ניקח אג”ח יפנית תיאורטית ל-30 שנה, שהונפקה ב-2019 בקופון של 0.4% ונקנתה בערכה הנקוב. היום נותרו לה כ-23 שנים והתשואה בשוק לטווח הזה היא סביב 4.1%. מהוונים מחדש ומקבלים מחיר של כ-45 על כל 100 ערך נקוב.
כלומר הפסד של כ-55% על נכס שנחשב הבטוח בעולם, בלי שאף אחד פספס תשלום. החישוב הוא להמחשה, כי הקופון משתנה בין סדרות, אבל סדר הגודל נכון.
שני נתונים משלימים את התמונה. הין נחלש: USD/JPY עומד על 158.92 מול 148.55 לפני שנה, כ-7% היחלשות. ומדד ניקיי 225 עומד על 66,215 נקודות מול 42,189, עלייה של כ-57%.
למה התשואות ביפן עלו
שלושה כוחות פועלים במקביל, כולם מתועדים במסמכים רשמיים של בנק יפן.
נורמליזציה של הריבית. ב-16 ביוני 2026 העלה בנק יפן את ריבית היעד לכ-1.0%, ובהחלטה מ-31 ביולי 2026 הותיר אותה שם. עשור וחצי של ריבית אפס או שלילית הסתיים.
אינפלציה. בתחזית הרשמית של בנק יפן מיולי 2026, מדד המחירים ללא מזון טרי צפוי לעלות ב-2.5% בשנת הכספים 2026 וב-2.4% ב-2027. יפן חיה עשרות שנים עם אינפלציה אפסית או שלילית, ומי שקונה חוב ל-30 שנה דורש היום פיצוי אחר לגמרי.
היצע. בנק יפן היה הקונה הגדול של האג”ח היפנית והוא מצמצם רכישות בהדרגה. לפי התוכנית הרשמית מיוני 2026, הרכישות החודשיות יורדות מכ-2.5 טריליון ין ברבעון יולי עד ספטמבר 2026 לכ-2 טריליון ין מאפריל 2027, והיתרה צפויה לרדת לכ-480 טריליון ין בסוף מרץ 2027, כ-17% מתחת ליוני 2024.
כשהקונה הגדול קונה פחות, המחיר נקבע מחדש על ידי שאר הקונים. זו מכניקה של שוק ולא ניחוש. מה יקרה הלאה לא ייכתב כאן, כי תחזיות ריבית הן התחום שבו טועים הכי הרבה.
עסקת הקארי: המנגנון, בלי תחזיות
במשך שנים יפן שימשה מקור מימון זול לעולם. המנגנון: לווים ין בריבית אפסית, ממירים למטבע אחר, וקונים נכס שמניב יותר. הרווח הוא הפער בין תשואת הנכס לעלות ההלוואה.
שני דברים משנים את הכדאיות. הראשון הוא עלות המימון: כשריבית בנק יפן עולה מאפס לכ-1.0%, ההלוואה כבר לא חינם. השני הוא האלטרנטיבה הביתית: קרן פנסיה יפנית או חברת ביטוח חיים מקבלות היום 4.131% לשלושים שנה במטבע שלהן, בלי סיכון מטבע. לפני שבע שנים אותו נכס נתן 0.361%, ולכן הן היו חייבות לצאת לחו”ל.
| מועד | ארה”ב 30 שנה | יפן 30 שנה | הפער |
|---|---|---|---|
| ספטמבר 2019 | 1.95% | 0.361% | 1.59 נקודות |
| ספטמבר 2026 | 5.27% | 4.131% | 1.14 נקודות |
שתי התשואות עלו מאוד, אבל הפער ביניהן הצטמצם. זה המשתנה שקובע כמה אטרקטיבי למשקיע יפני להחזיק אג”ח אמריקאית במקום מקומית, לפני גידור מטבע.
למה זה נוגע לתיק ישראלי. משקיעים יפניים הם מהמחזיקים הגדולים בעולם של אג”ח ממשלת ארה”ב ושל נכסים גלובליים, ושינוי בכדאיות היחסית עבורם משפיע על הביקוש לנכסים שנמצאים גם בתיק שלכם. זו השפעה עקיפה ולא נבואה. מי שרוצה לבדוק כמה התיק שלו חשוף לתנועה חדה בריביות ובמטבעות ימצא כלי מעשי במדריך על מבחן לחץ לתיק השקעות.
מה זה אומר לתיק השקעות ישראלי עם אג”ח
המשפט “אג”ח זה החלק הבטוח בתיק” נכון רק חצי. הוא נכון לגבי סיכון אשראי באג”ח ממשלתי, והוא לא נכון לגבי מחיר.
שני מספרים סוגרים את הוויכוח. TLT, קרן הסל הגדולה על אג”ח ממשלת ארה”ב לטווח ארוך, ירדה בכ-34% בחמש השנים האחרונות, והגרסה הממונפת פי שלוש שלה, TMF, ירדה בכ-88%. בלי חדלות פירעון, בלי משבר, רק כי הריבית עלתה. למה הגרסאות הממונפות נשחקות הרבה יותר מפי שלוש, הסברנו במדריך על תעודות סל ממונפות.
| נכס | תשואה 5 שנים | ירידה מקסימלית |
|---|---|---|
| TLT, אג”ח ממשלת ארה”ב ארוך | -34% | -43.7% |
| TMF, אותו נכס במינוף פי שלושה | -88% | -89.4% |
המסקנה איננה להימנע מהאפיק, אלא לבחור מח”מ במודע. טווח קצר נותן יציבות מחיר ומעט הגנה בירידות מניות. טווח ארוך נותן הגנה חזקה יותר במיתון וירידת ריבית, ותנודתיות דמוית מניות בתרחיש ההפוך. זו החלטה בתוך הקצאת נכסים ולא בחירה בין בטוח למסוכן.
שלוש נקודות מעשיות, ושלוש טעויות שחוזרות בדיוק מולן:
- המח”מ הוא ההחלטה, לא התשואה. קרן שמציגה תשואה גבוהה יותר עושה זאת כמעט תמיד כי לקחה מח”מ ארוך יותר או דירוג נמוך יותר. 5% לשלושים שנה ו-4% לשנתיים אינם אותו מוצר בהפרש של אחוז.
- החזקה ישירה איננה קרן. בהחזקה ישירה הירידה במחיר נעלמת בפדיון, ובקרן היא לא נעלמת לעולם כי אין תאריך פדיון.
- אג”ח זר מוסיף מטבע. נייר אמריקאי בדולר משלב שני סיכונים בלתי תלויים, ותשואה של 4.79% נמחקת מתנועה של כמה אחוזים בשער. ואל תניחו שהאפיק תמיד מגן על המניות: ב-2022 שניהם ירדו יחד, כי אותו גורם הפיל את שניהם. איזון תיק תקופתי הוא כלי טוב יותר מהנחה על התנהגות עתידית.
וכמובן, כל מה שכתוב כאן הוא הסבר על מנגנון ולא ייעוץ השקעות. מח”מ נכון לתיק אחד הוא שגוי לתיק אחר, כי הוא תלוי במטרה, באופק ובצרכי הנזילות. גם המס נגבה על הרווח בפועל, בשיעורים שונים לפי סוג הנייר וההצמדה, וכדאי להכניס אותו לחישוב מראש.
שאלות נפוצות
אפשר להפסיד כסף באג”ח ממשלתי?
כן, אם מוכרים לפני הפדיון אחרי שהתשואות עלו. הדוגמה היפנית ל-30 שנה, שאיבדה כ-55%, מראה את סדר הגודל. מי שמחזיק עד הפדיון מקבל את הקרן, אבל מפסיד את ההזדמנות להשקיע בריבית החדשה.
מה עדיף, אג”ח בודדת או קרן?
אג”ח בודדת נותנת ודאות תזרים ותאריך פדיון ידוע, ומתאימה למי שיודע מתי הוא צריך את הכסף. קרן נותנת פיזור וניהול אוטומטי, אבל לעולם לא מגיעה לפדיון. זה ההבדל המהותי.
איך יודעים מה המח”מ של קרן?
בדף הקרן ובגילוי הנאות, בדרך כלל תחת השם משך חיים ממוצע או Duration. זה הנתון הראשון שכדאי להסתכל עליו, לפני התשואה ההיסטורית ולפני דמי הניהול.
צמוד מדד מגן על כל האינפלציה?
הוא מצמיד את הקרן והקופון למדד המחירים לצרכן, ולכן מגן על כוח הקנייה מולו. הוא לא מגן מפני עליית התשואות הריאליות, שגם היא מפילה את המחיר לפי אותו כלל של מח”מ.
כמה מהתיק צריך להיות באפיק הזה?
אין מספר אחד. זה תלוי באופק ההשקעה, בצורך בנזילות וביכולת לספוג תנודתיות. ההיגיון המלא נמצא במדריך על השקעות לטווח ארוך, ולא בכלל אצבע כמו “מאה פחות הגיל”.
שורה תחתונה
אג”ח היא הלוואה סחירה, והמחיר שלה נע הפוך לתשואה. עוצמת התנועה נקבעת על ידי המח”מ: אחוז בתשואה שווה בערך מח”מ אחוזים במחיר. בדוגמה שחישבנו, נייר לעשר שנים איבד 7.72% מעלייה של אחוז, ונייר לשלוש שנים איבד 2.72%.
מה שקורה עכשיו בארה”ב וביפן הוא אותו מנגנון בקנה מידה היסטורי. הריבית האמריקאית ל-30 שנה חצתה את 5%, והיפנית עלתה מ-0.361% ב-2019 ל-4.131%. מי שהחזיק אג”ח ארוכה בתקופה הזו שילם על כך במחיר, בלי שאף מנפיק פספס תשלום.
לפני שקונים כאן משהו, בדקו שלושה נתונים: מח”מ, סוג ההצמדה, וחשיפת מטבע. שלושת אלה יסבירו כמעט את כל התנודתיות שתראו בהמשך.
רוצים ללמוד לנהל את הכסף בעצמכם?
ההבנה של מח”מ ושל הקשר בין מחיר לתשואה מפרידה בין מי שמנהל תיק לבין מי שמחזיק בו נכסים במקרה. אני מעביר שיעורים פרטיים בשוק ההון אחד על אחד, ומי שמעדיף ללמוד לבד בקצב שלו יכול להתחיל מקורס שוק ההון הפרקטי או מהספר.
גילוי נאות: המאמר מידע כללי ואינו ייעוץ השקעות, ייעוץ מס או שיווק השקעות, ואינו מהווה תחליף לייעוץ אישי המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם. הנתונים נכונים ל-2 בספטמבר 2026 ומשתנים מדי יום מסחר.
