כותרת אחת חוזרת כל כמה שבועות: מניה חדשה זינקה עשרות אחוזים ביום הראשון שלה בבורסה. מי שלא נרשם מרגיש שפספס, ומי שנרשם מחכה להזדמנות הבאה. לפני שרודפים אחרי הזינוק הבא, כדאי להבין מה באמת קורה בהנפקה ראשונית, מי קובע את המחיר, ומה המחקר אומר על מה שקורה אחרי היום הראשון.
התשובה הקצרה מפתיעה: בממוצע, המניה אכן עולה ביום הראשון, אבל רוב המשקיעים לא קונים במחיר ההנפקה. הם קונים אחר כך, ושם הנתונים פחות מחמיאים. לפי המאגר של פרופ’ ג’יי ריטר מאוניברסיטת פלורידה, מניות שהונפקו בארה”ב בין 1980 ל-2024 פיגרו אחרי השוק בשלוש השנים שאחרי ההנפקה.
במאמר נעבור על כל השלבים: התשקיף, החתמים, התמחור, תקופת החסימה, ההבדלים בין ארה”ב לבורסה בתל אביב, ומה למדנו מגל ההנפקות של 2020 עד 2022 בישראל. זה מידע כללי בלבד ואינו ייעוץ השקעות.
הנפקה ראשונית במספרים
הלוח שלמטה מרכז את הנתונים המרכזיים. לכל שורה יש מקור ותאריך, כי חלקם מתעדכנים כל שנה.
| הנתון | הערך | מקור ותקופה |
|---|---|---|
| מספר הנפקות בארה”ב במדגם | 9,345 | ריטר, 1980 עד 2025 |
| תשואה ממוצעת ביום הראשון | 19.0% | ריטר, 1980 עד 2025 |
| תשואה חציונית ביום הראשון | 7.0% | ריטר, 1980 עד 2025 |
| הנפקות שירדו או נשארו במקום ביום הראשון | 29.5% (16.5% ירדו, 13.0% ללא שינוי) | ריטר, 1980 עד 2025 |
| תשואה ל-3 שנים מסגירת היום הראשון | 19.1% | ריטר, הנפקות 1980 עד 2024 |
| אותה תשואה בניכוי השוק | 20.5%- | ריטר, הנפקות 1980 עד 2024 |
| הנפקות ראשוניות בבורסה בתל אביב | 21 | הבורסה, שנת 2025 |
| הנפקות ראשוניות בתל אביב, חציון ראשון | 15 (מול 9 שנה קודם) | הבורסה, ינואר עד יוני 2026 |
| תשואה ממוצעת של גל ההנפקות בישראל | 38%- עד סוף 2023 | רשות ני”ע, הנפקות 2020 עד מרץ 2022 |
השורות האלה רק נראות סותרות. הן מתארות שלושה רגעים שונים בחיים של אותה מניה, ושלושה סוגי משקיעים שונים.
מה זה הנפקה ראשונית ולמה חברה עושה אותה
הנפקה ראשונית, או IPO (ראשי תיבות של Initial Public Offering), היא הפעם הראשונה שחברה פרטית מוכרת מניות לציבור ונרשמת למסחר בבורסה. מאותו רגע היא הופכת לחברה ציבורית: היא חייבת לפרסם דוחות כספיים, לדווח על אירועים מהותיים ולחשוף את מבנה הבעלות שלה.
לחברה יש שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא גיוס כסף לפעילות: מפעל, פיתוח מוצר, החזר חוב. השנייה היא מתן אפשרות לבעלים הקיימים, המייסדים, קרנות ההון סיכון והעובדים, למכור חלק מהמניות שלהם. ההבדל הזה חשוב, כי חלק מהכסף בהנפקה לא נכנס לחברה בכלל. הוא עובר ישירות לבעלי המניות הוותיקים.
רשות ניירות ערך האמריקאית, ה-SEC, אומרת את זה במפורש בעלון למשקיעים שלה: משקיעים מוקדמים רואים לעיתים קרובות בהנפקה דרך יציאה, כלומר הזדמנות לממש רווח. זה לא פסול, אבל זה אומר שבכל הנפקה ראשונית יש צד שמוכר, והוא מכיר את החברה הרבה יותר טוב מכם.
איך נראה תהליך של הנפקה ראשונית
לפי המדריך של הבורסה בתל אביב להנפקה ראשונה, התהליך בנוי משלושה שלבים. בשלב ההכנה החברה ממנה יועצים וחתמים, ויכולה לבדוק עניין ראשוני מול משקיעים מוסדיים, שלב שנקרא בעגה המקצועית “בדיקת המים”. בשלב השני היא מגישה בקשה לרשות ניירות ערך ולבורסה, מפרסמת טיוטת תשקיף, נפגשת עם משקיעים ובונה ספר הזמנות. לפי הבורסה, השלב הזה נמשך חודשיים עד שלושה.
בשלב האחרון, שנמשך שבועיים עד שלושה, מתפרסם התשקיף הסופי, ואחריו התוצאות ופתיחת המסחר. במקביל, סגל הבורסה בודק את עמידת החברה בתנאי הרישום, הליך שנמשך לפי המדריך כחודשיים. בארה”ב התהליך דומה: החברה מגישה ל-SEC טופס S-1, מתקנת אותו בטפסי S-1/A לפי הערות הסגל, ואחרי שהטופס נכנס לתוקף היא מפרסמת תשקיף סופי, בדרך כלל בטופס שמסומן 424B4.
החתם: מי מתמחר ומי מרוויח
החתם הוא בנק ההשקעות שמלווה את ההנפקה. הוא בונה את מבנה העסקה, מארגן את הפגישות עם המשקיעים, אוסף את ההזמנות וממליץ על מחיר. לפי ה-SEC, התגמול שלו הוא בדרך כלל אחוז ממחיר ההנפקה.
כמה אחוז? לפי ריטר, מתוך 1,141 הנפקות בגודל בינוני בארה”ב בין 2001 ל-2025, שגייסו 30 עד 160 מיליון דולר במונחי 2025, 93.3% שילמו לחתמים עמלה של 7% בדיוק. בהנפקות גדולות יותר החתמים גובים אחוז קטן יותר. 7% מכל דולר שהציבור משלם הם עלות שהחברה, ובעקיפין בעלי המניות, נושאים בה.
התשקיף: המסמך שכל הנפקה ראשונית נשענת עליו
התשקיף הוא מסמך הגילוי שעל פיו החברה מציעה את המניות. בישראל הוא מתפרסם במערכת מאיה של הבורסה, ובארה”ב במאגר EDGAR של ה-SEC. אם עוד לא יצא לכם לחפש מסמך במאיה, המאמר על דוחות מאיה מראה איך מגיעים אליו, והמדריך לניתוח דוחות מ-EDGAR עושה את אותו דבר לצד האמריקאי.
לפי המדריך של הבורסה, טיוטת התשקיף בישראל כוללת בין היתר פרק הצעת ניירות הערך, פרק ייעוד תמורת ההנפקה, פרטים על בעלי עניין ונושאי משרה, תיאור עסקי התאגיד, דוח דירקטוריון ודוחות כספיים. הטיוטה כוללת הכול חוץ מהמחיר והכמות, שמתווספים רק בתשקיף הסופי.
הפרקים שכדאי לקרוא קודם
העלון של ה-SEC מונה כמה פרקים שמשקיע צריך לקרוא. שלושה מהם חשובים במיוחד לפני הנפקה ראשונית. “ייעוד התמורה” מספר לאן הולך הכסף. “דילול” מראה את הפער בין המחיר שאתם משלמים למחיר שהמייסדים והמשקיעים המוקדמים שילמו. ו”מניות שיהיו זמינות למכירה בעתיד” מראה כמה מניות ישוחררו למסחר כשהחסימה תסתיים.
ה-SEC מוסיפה נקודה שקל לפספס: לחברה חדשה בדרך כלל אין היסטוריית דיווח, ולכן התשקיף הוא לרוב המקור היחיד למידע. חברה קטנה שמוגדרת “חברה בצמיחה מתהווה” רשאית לכלול שנתיים בלבד של דוחות מבוקרים, במקום שלוש. כלומר יש לכם פחות היסטוריה לבדוק. מי שרוצה ללמוד לקרוא את הדוחות עצמם יכול להתחיל בהמדריך לקריאת דוח כספי.
תמחור הנפקה ראשונית: למה המחיר נמוך בכוונה
כאן מגיעה הנקודה שרוב המשקיעים לא מכירים. ה-SEC מתארת בעלון שלה ניגוד אינטרסים מובנה. החברה רוצה לגייס כמה שיותר כסף. החתם צריך למכור את כל המניות ללקוחות שלו, ולכן יש לו אינטרס במחיר אטרקטיבי. ה-SEC כותבת במפורש שתמחור נמוך יוצר הנחה למשקיעים הראשונים, מגדיל את הביקוש ועוזר לחתם למכור.
למחיר הנמוך יש מחיר. ריטר מחשב את “הכסף שנשאר על השולחן”: ההפרש בין מחיר הסגירה ביום הראשון למחיר ההנפקה, כפול מספר המניות שנמכרו. בין 1980 ל-2025 הסכום הזה הגיע ל-250.1 מיליארד דולר, מתוך תמורה כוללת של כ-1,200 מיליארד דולר. זה כסף שהחברות ובעלי המניות שלהן יכלו לקבל, ובמקום זה הוא הגיע למי שקנו במחיר ההנפקה.
מי הם? לפי ה-SEC, החתמים מקצים בדרך כלל את רוב המניות ללקוחות מוסדיים ולבעלי הון גבוה: קרנות, קרנות פנסיה, חברות ביטוח. משקיע פרטי רגיל משתתף לרוב רק אם הוא לקוח של אחד החתמים. רוב הציבור קונה רק אחר כך, בבורסה, אחרי הזינוק.
היום הראשון של הנפקה ראשונית
הממוצע של 19.0% ביום הראשון מסתיר פיזור עצום. החציון עומד על 7.0% בלבד, ו-16.5% מההנפקות בארה”ב בין 1980 ל-2025 נסגרו ביום הראשון מתחת למחיר ההנפקה, לפי ריטר. הממוצע מושפע מעט הנפקות שזינקו בעשרות ובמאות אחוזים.
| שנה | מספר הנפקות | תשואה ממוצעת ביום הראשון | תשואה חציונית ביום הראשון |
|---|---|---|---|
| 1999 | 476 | 71.2% | 37.5% |
| 2000 | 380 | 56.3% | 27.9% |
| 2008 | 21 | 5.7% | 1.7%- |
| 2021 | 311 | 32.1% | 17.0% |
| 2022 | 38 | 48.9% | 9.3% |
| 2025 | 90 | 29.3% | 13.7% |
| 1980 עד 2025 | 9,345 | 19.0% | 7.0% |
המקור הוא טבלה 1 במאגר של ריטר, עדכון יולי 2026. הנתונים כוללים רק חברות תפעוליות, בלי קרנות סגורות, קרנות ריט ו-SPAC. שימו לב ל-1999 ול-2000: שתי השנים עם התשואה הגבוהה ביותר ביום הראשון הן גם השנים שלפני התפוצצות בועת הדוט-קום.
ה-SEC מזכירה גם שבימים הראשונים החתם רשאי לתמוך במחיר, למשל בקניית מניות. כשהתמיכה נגמרת, המחיר עלול לרדת משמעותית.
תקופת החסימה: התאריך שכדאי לסמן ביומן
ביום הראשון למסחר אחרי הנפקה ראשונית, רוב המניות של החברה עדיין לא נסחרות. המייסדים, העובדים והמשקיעים המוקדמים חתמו בדרך כלל על הסכם חסימה (lock-up), שאוסר עליהם למכור לתקופה מסוימת. לפי ה-SEC, בארה”ב התקופה הנפוצה היא 180 יום. ה-SEC קוראת למניות שקיימות אבל עוד לא נסחרות “עודף היצע ממתין”, ומזהירה שכשהחסימה נגמרת, המחיר עלול לרדת משמעותית אם הרבה מניות משתחררות בבת אחת.
בבורסה בתל אביב כללי החסימה קבועים בתקנון, ולא רק בהסכם. לפי המדריך של הבורסה, מי שהחזיק מניות לפני ההנפקה לא יכול למכור אותן בבורסה בשלושת החודשים הראשונים. בעל עניין חסום ל-18 חודשים, ומהחודש הרביעי הוא רשאי למכור עד 2.5% ממניותיו החסומות בכל חודש. מחזיק אחר חסום ל-9 חודשים, ומהחודש הרביעי רשאי למכור עד 12.5% בחודש.
לכן כדאי לבדוק בתשקיף כמה מניות חסומות, ומתי הן משתחררות.
מה קורה שלוש שנים אחרי הנפקה ראשונית
זה הנתון החשוב ביותר במאמר. ריטר בדק 9,253 הנפקות בארה”ב בין 1980 ל-2024, ומדד את התשואה של מי שקנה בסגירת היום הראשון והחזיק שלוש שנים, או עד שהמניה נמחקה מהמסחר. התשואה הממוצעת הייתה 19.1%. באותן תקופות, השוק כולו הניב בממוצע 39.6%.
כלומר המשקיע בהנפקות פיגר אחרי השוק ב-20.5 נקודות אחוז על פני כשלוש שנים. ריטר מתרגם את זה לפיגור של כ-5.5% בשנה. גם כשמשווים לחברות ותיקות באותו גודל ובאותו יחס בין שווי שוק להון עצמי, הפיגור עדיין עומד על 8.9% בשלוש שנים.
התרשים שלמטה מפרק את הפיגור לפי היקף המכירות של החברה לפני ההנפקה, מותאם לאינפלציה. הדפוס ברור: ככל שהחברה קטנה יותר, הפיגור גדול יותר.

| מכירות לפני ההנפקה | מספר הנפקות | תשואה ל-3 שנים | בניכוי השוק |
|---|---|---|---|
| עד 10 מיליון דולר | 1,739 | 16.2%- | 52.3%- |
| 10 עד 20 מיליון דולר | 647 | 0.0% | 35.8%- |
| 20 עד 50 מיליון דולר | 1,362 | 12.5% | 30.1%- |
| 50 עד 100 מיליון דולר | 1,395 | 27.6% | 15.3%- |
| 100 עד 500 מיליון דולר | 2,610 | 39.1% | 2.6%- |
| 500 מיליון דולר ומעלה | 1,500 | 31.8% | 4.4%- |
מה הנתונים האלה אומרים, ומה לא
הם לא אומרים שכל הנפקה ראשונית היא השקעה גרועה. בכל קבוצה יש חברות שהפכו לענקיות. הם אומרים שבממוצע, מי שקנה סל של מניות חדשות אחרי היום הראשון קיבל פחות מהשוק, ושהפער הגדול ביותר נמצא אצל החברות הקטנות, שעוד אין להן מכירות משמעותיות. חברות עם מכירות של 100 מיליון דולר ומעלה כמעט לא פיגרו: 3.2%- בלבד בניכוי השוק, על פני שלוש שנים.
למה? הסבר אחד הוא שחברות בוחרות להנפיק כשהשוק אופטימי ומוכן לשלם מחיר גבוה. כדי לבדוק אם מחיר ההנפקה מבטא אופטימיות כזו, משקיע יכול להשוות את מכפילי השווי של החברה החדשה למתחרות ציבוריות ותיקות.
הנפקה ראשונית בבורסה בתל אביב
השוק הישראלי חזר לפעול. לפי הודעת הבורסה על הדוחות השנתיים, שפורסמה במרץ 2026, ב-2025 בוצעו 21 הנפקות ראשוניות של מניות, ועוד חמש חברות רשמו מניות למסחר בלי לגייס כסף. ההון שגויס בשוק המניות כולו הגיע ל-21 מיליארד ש”ח, לעומת 8 מיליארד ש”ח ב-2024. בחציון הראשון של 2026, לפי הודעת הבורסה מאוגוסט 2026, 15 חברות השלימו הנפקה ראשונית, לעומת 9 בתקופה המקבילה.
הבורסה מציבה גם תנאי סף. לפי המדריך שלה, ככל ששווי החזקות הציבור גדול יותר, השיעור המזערי שצריך להיות בידי הציבור קטן יותר: 25% כששווי החזקות הציבור מעל 20 מיליון ש”ח, ו-10% כשהוא מעל 50 מיליון ש”ח. על ההבדלים בין השקעה בבורסה המקומית לבין פיזור גלובלי כתבנו במאמר על הבורסה הישראלית מול פיזור גלובלי.
הנפקה דו-שלבית: מכרז מוסדי ואחריו הציבור
בישראל יש שתי דרכים להציע מניות. במכרז של הצעה אחידה כולם מגישים הצעות במכרז באותם תנאים. בהצעה לא אחידה, שהבורסה משווה לבניית ספר הזמנות, המחיר נקבע במשא ומתן עם המשקיעים המוסדיים, והחברה בוחרת למי להקצות.
בהצעה הלא אחידה החברה רשאית להציע לציבור הרחב עד 30% מהמניות, בשלב שני, באותו מחיר שנקבע מול המוסדיים. ההקצאה לציבור נעשית במכרז, באופן יחסי להזמנות. הדין מחייב חתם שמתחייב לרכוש לפחות 25% מהמניות אם הן לא יימכרו, והחברה יכולה לקבל התחייבויות מוקדמות מהמוסדיים בשיעור של עד 80%, 90% או 95% מההנפקה, לפי שווי ניירות הערך. כלומר כשהציבור נכנס, המחיר כבר נקבע, ורוב ההנפקה כבר מובטחת.
גל 2020 עד 2022: מה קרה למי שנרשם
רשות ניירות ערך פרסמה באפריל 2025 מחקר על גל ההנפקות בישראל. לפי המחקר, ב-2020 עד 2022 נוספו לבורסה 129 תאגידים, מהם 94 ב-2021 לבדה. ביום המסחר הראשון המניות עלו בממוצע בכ-13%, ועד יום המסחר ה-40 הצטברה תשואה ממוצעת של כ-22%. מאותה נקודה התחילה ירידה עקבית.
עד סוף 2023, החברות שהונפקו בגל הניבו בממוצע תשואה של כ-38%-, והחציון עמד על כ-60%-. כ-82% מהחברות הניבו תשואה שלילית, וכ-18% איבדו יותר מ-90% משוויין בהנפקה. בהנפקות הקטנות, עד 100 מיליון ש”ח, התשואה העודפת הממוצעת עמדה על 43%-. זה אותו דפוס שריטר מצא בארה”ב, רק בפרק זמן קצר יותר.
SPAC ורישום ישיר: שתי דרכים עוקפות
SPAC היא חברה ריקה שמגייסת כסף בבורסה, ובתוך תקופה מוגבלת מתמזגת עם חברה פרטית ומכניסה אותה למסחר. לפי ריטר, ב-2021 הונפקו בארה”ב 613 חברות כאלה, שגייסו 144.5 מיליארד דולר, יותר מהתמורה של כל ההנפקות התפעוליות באותה שנה. התוצאות היו קשות: 552 מיזוגים שהושלמו בין 2012 ל-2023 הניבו בממוצע 57.7%- בשלוש שנים, בזמן שהשוק עלה ב-17.0% באותן תקופות.
רישום ישיר (Direct Listing) הוא מסלול שבו החברה פשוט רושמת את המניות הקיימות למסחר, בלי חתם שמוכר מניות חדשות ובלי מחיר הנפקה. הטבלה של ריטר על רישומים ישירים בארה”ב נפתחת בספוטיפיי, שנרשמה ב-3 באפריל 2018, עם מחיר ייחוס של 132 דולר ופתיחה ב-165.90 דולר. לפי ריטר, מאז 2022 רוב החברות שבחרו ברישום ישיר בארה”ב היו חברות זעירות.
שלוש טעויות של משקיעים בהנפקה ראשונית
הטעות הראשונה היא לבלבל בין התשואה של מחיר ההנפקה לתשואה שלכם. הממוצע של 19.0% שייך למי שקיבל הקצאה במחיר ההנפקה. מי שקונה בבורסה אחרי הפתיחה כבר שילם את הזינוק, ומתחיל את הספירה מנקודה אחרת. כשמגישים הוראה בפתיחת המסחר, כדאי להכיר את סוגי הפקודות, כי פקודת שוק במניה חדשה ותנודתית עלולה להתבצע הרחק מהמחיר שראיתם.
הטעות השנייה היא לקרוא רק את המצגת ולא את התשקיף. המצגת נכתבה כדי למכור. פרקי גורמי הסיכון, הדילול והמניות החסומות נכתבו כי החוק מחייב. שם נמצא המידע שהמצגת מדלגת עליו, וגם הדגלים האדומים שכדאי לחפש בדוחות הראשונים אחרי ההנפקה.
הטעות השלישית היא להיכנס להנפקה ראשונית בשיא של גל. המחקר של רשות ניירות ערך מראה שהגל הישראלי האחרון הסתיים בהפסד חציוני של כ-60%. כשיש הרבה הנפקות בבת אחת, יותר חברות חלשות מצליחות להגיע לבורסה, והסינון ששוק ההון אמור לעשות נחלש.
שאלות נפוצות
איך נרשמים להנפקה ראשונית בבורסה בתל אביב?
בשלב הציבורי מגישים הזמנה דרך הבנק או בית ההשקעות שבו מתנהל חשבון המסחר, בחלון הזמן שנקבע בתשקיף. בהצעה לא אחידה המחיר כבר ידוע, והשאלה היא רק כמה מניות תקבלו. ההקצאה יחסית להזמנות, כך שבהנפקה מבוקשת תקבלו חלק קטן ממה שביקשתם.
האם הנפקה ראשונית תמיד עולה ביום הראשון?
לא. לפי ריטר, 16.5% מההנפקות בארה”ב בין 1980 ל-2025 נסגרו ביום הראשון מתחת למחיר ההנפקה, ועוד 13.0% נסגרו בדיוק עליו. ב-2008 התשואה החציונית ביום הראשון הייתה שלילית, 1.7%-.
מה זה תקופת חסימה בהנפקה ראשונית?
זו תקופה שבה בעלי המניות שהחזיקו לפני ההנפקה אינם רשאים למכור. בארה”ב היא נקבעת בהסכם ונמשכת בדרך כלל 180 יום, לפי ה-SEC. בתל אביב היא קבועה בתקנון הבורסה: 18 חודשים לבעל עניין ו-9 חודשים למחזיק אחר, עם מכירה מדורגת מהחודש הרביעי.
איפה מוצאים את התשקיף?
התשקיף של כל הנפקה ראשונית בישראל מתפרסם במערכת מאיה של הבורסה, ובארה”ב במאגר EDGAR של ה-SEC, תחת טופס S-1 ותיקוניו. התשקיף הסופי בארה”ב מסומן בדרך כלל 424B4. אותו היגיון של קריאה ביקורתית שהצגנו במאמר על תשקיף קרן נאמנות חל גם כאן, רק עם הרבה יותר עמודים.
האם SPAC הוא דרך זולה יותר להיכנס לחברה לפני ההנפקה?
הנתונים של ריטר לא תומכים בזה. מיזוגי SPAC שהושלמו בין 2012 ל-2023 הניבו בממוצע 57.7%- בשלוש שנים. גם רשות ניירות ערך בישראל מצאה במחקר שלה תשואות נמוכות במיזוגים האלה, ומציינת שה-SEC פעלה להקשיח את הרגולציה עליהם.
שורה תחתונה
הנפקה ראשונית נבנית כך שמי שקונה במחיר ההנפקה מקבל הנחה, וזה מסביר את הזינוק הממוצע ביום הראשון. אבל רוב הציבור לא קונה במחיר ההנפקה. מי שקנה בסגירת היום הראשון בארה”ב פיגר אחרי השוק בכ-5.5% בשנה במשך כשלוש שנים, ובישראל הגל האחרון הסתיים בירידה חציונית של כ-60%.
זה לא אומר להתרחק מכל הנפקה. זה אומר שכל הנפקה צריכה לעבור את אותה בדיקה שעוברת כל השקעה אחרת, ועם פחות היסטוריה ביד. הכלי לבדיקה הזו הוא התשקיף.
חמש שאלות לתשקיף לפני שנרשמים להנפקה
אלה השאלות שכדאי לענות עליהן מתוך התשקיף עצמו, לפני שמגישים הזמנה. הן לא אומרות אם להשקיע, הן אומרות אם הבנתם במה אתם משקיעים.
שאלה 1: לאן הולך הכסף? בפרק ייעוד התמורה בודקים כמה מהגיוס נכנס לחברה וכמה עובר לבעלי מניות שמוכרים. הנפקה שרובה הצעת מכר של בעלים ותיקים היא סיפור שונה מהנפקה שמממנת צמיחה.
שאלה 2: כמה שילמו לפניכם? בפרק הדילול, או בפרטי ההקצאות הקודמות, משווים את מחיר ההנפקה למחיר שהמייסדים והמשקיעים המוקדמים שילמו. פער גדול אומר שהם מרוויחים גם אם המניה תרד אחרי ההנפקה.
שאלה 3: מתי משתחררות המניות החסומות? בודקים כמה מניות חסומות, בידי מי, ומה לוח הזמנים לשחרור. בתל אביב, מהחודש הרביעי מתחילה מכירה מדורגת.
שאלה 4: האם יש לחברה מכירות, ומה הכיוון שלהן? הדוחות הכספיים בתשקיף הם לפעמים שנתיים בלבד. לפי ריטר, החברות עם מכירות של עד 10 מיליון דולר פיגרו אחרי השוק ב-52.3% בשלוש שנים. דוח תזרים המזומנים מראה אם החברה מייצרת כסף או שורפת אותו.
שאלה 5: מה המחיר אומר על השווי? מכפילים את מחיר ההנפקה במספר המניות אחרי ההנפקה, ומשווים את השווי שמתקבל למתחרות ציבוריות. אם החברה החדשה יקרה בהרבה, צריך הסבר טוב בתשקיף.
איך לומדים לענות על השאלות האלה לבד
הבעיה שפתחנו בה, לראות זינוק ולהרגיש שפספסתם, נעלמת כשאתם יודעים לפתוח תשקיף ולמצוא בו את חמש התשובות בתוך שעה. הקורס שמלמד לקרוא תשקיף ודוחות של חברה צעירה עובר על הפרקים האלה אחד אחד, מהדילול ועד לוח השחרור מחסימה. ומי שמעדיף לתרגל על מסמך אמיתי, יכול לקבוע שיעור פרטי שבו פותחים יחד תשקיף הנפקה מאתר מאיה ועוברים עליו שורה אחר שורה. הלימוד מסביר את המנגנון ומראה את האפשרויות, וההחלטה נשארת אצלכם.
גילוי נאות: המאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או ייעוץ מס. הנתונים נבדקו ב-23 באוקטובר 2026 מול המקורות הבאים: המאגר של פרופ’ ג’יי ריטר על הנפקות בארה”ב, העלון של ה-SEC על השקעה בהנפקה, המדריך של הבורסה בתל אביב להנפקה ראשונה, המחקר של רשות ניירות ערך על גל ההנפקות והודעת הבורסה על החציון הראשון של 2026. תשואות עבר אינן מבטיחות תשואות עתידיות, והנתונים משתנים.